לאחר הקרב הקשה עם גונב הצל, אותו קרב שבהם פגשו את בן השמש, נמצאת החבורה בשחר העולה, עדיין ללא התיבה. עם בן-השמש הגאה שעזר להם להבין מעט יותר על היכולות הכלואות בשדים ועל הוצאת החותמות, הם נמצאים בבתרים... לאן עכשיו?
דבר-נוסף, כפי הנראה המכניקה עוד לא מגובשת מספיק בשביל לעבוד איתה, אז נחזור לקרבות יותר תאורים וסיפוריים, ללא מכניקה אך כן התפתחות של הדמות.
תמשיכו עם התגובות בבלוג... שלא נפגש רק ממשחק למשחק
בהצלחה בני שושלת!!
תמשיכו עם התגובות בבלוג... שלא נפגש רק ממשחק למשחק
בהצלחה בני שושלת!!
"אני חייב לישון.... הזאב הארור לא נתן לי. תעירו אותי אם יקרה משהו בעל חשיבות עליונה. אם תעירו אותי בשביל פחות מזה אני אהרוג מישהו" אומר רורק ברצינות. נשכב על הרצפה ומתכסה במעיל הפרווה החדש שלו. תוך שתי פעימות שומעים נחירות מגוש הפרווה על הרצפה.
השבמחקOUT
אני משלים שעות שינה. וזה חשוב לדמות שלי אז בבקשה לא להפריע לה.
"גם אני לא ישנתי כל הלילה שיימוס תורך לשמור"
השבמחקנורטון נשכב על הקרקע ומנסה להירדם
תמונה מוזרה שלג גופת זאב ענק ומעוות, מופשט עור, נח ליד ברברי ישן עטוף בפררוה.
השבמחקבן השמש מתיישב על סלע ומשתעל. הוא מוציא בקבוקון קטן ולוגם ממנו מעט, ואז מחזיר לאמתחתו.
"אז מה אתם עושים בבתרים המסוכנים אם אפשר לשאול שאלה לאור שחר?" אמר ארון-דאל, משתעל שנית.
"אנחנו בשליחות שנפלה עלינו בעת שהיינו בדרכנו לצל הרים, השליחות היתה לחסל את השד הזה ולמצוא את התיבה שהוא גנב. ראית במקרה תיבה כלשהי? או יש לך מושג איפה עשויה להיות המעורה של היצור הזה?"
השבמחקשיימוס משפשף את ידיו בעפר, מנקה אותן ממעט מדם הזאב שניתץ עליהן. ומשחיז את חרבו, מבט שחור משחור על פניו. "מה עושים היצורים האלה בארץ? לא מספיק בני האדם שהופכים את החיים פה לגהינום? מאיפה הגיעו השדים האלו פתעום?"
בן-השמש נאנח.. "אכן קשים בני-האדם, מודה שאנחנו כאלה.." אמר וחייך, "ואלה שדים בני-מוות, הטינופות הנושכות הללו, וכאלה ישנם עוד רבים ורעים וקשים אף מאלה!" אמר בזעם "אני ארון-דאל נשבעתי בחיי אבי! שלא ארפה ממשימתי להחזיר את פאר הארץ ולנקותה מבני-החושך העוטים עליה! בדמו של אבי נשבעתי ובדמו אני חי..." סיים נאומו הקצר וראשו צנח חזרה.. "עייף אני מן הנקמה הזו..." אמר בלחש.. "ולא, שום תיבה לא ראיתי, אני ב... בסוג של שליחות. אך לבני-הצל תמיד יש מאורה, הבעיה היא שלעיתים יש בני-מוות קטנים ואיומים שנמצאים בה.. ומה לאזעל יעשה בן-מוות מכוער שכזה עם תיבה?"
השבמחקנורטון קם לאחר שעות אחדות של שינה ארוקה וטובה "שנעיר את רורק ונצא לטייל? או שפשוט נחקה פה לשד הבא שיעיר אותו"
השבמחקלאחר כמה שעות מנוחה, השמש כבר עלתה די גבוהה, החבורה נימנמה בצילם של הסלעים. שיימוס וארון-דאל המשיכו לדבר עד שהעייפות הכריעה גם אותם..
השבמחקהחבורה התעוררה והתארגנה, פצעים נכבשו וקצת מזון נכנס לקיבה הרעבה.. ארון-דאל הוסיף שהוא לא ראה תיבה אבל כמו שהוא אמר,יש לגנבי הצל מאורות..
הוא אמר שהוא בדרך לצל-הרים גם-כן, אם אתם מעוניינים לעשות את הדרך יחד...
OUT
השבמחקרורק בצפון, כובש את הממלכות העתיקות (כלומר- בטיול שנתי) מה שאומר שלא נשחק היום אלה רק במוצ"ש.. אז נמשיך בבלוג!
OUT
השבמחקחזרתי
IN
"ואהאהה"קם רורק בפיעוק גדול ומסתכל סביבו, "בוקר טוב לכולם!!!" הוא אומר בשמחה ומסדר את המעיל שלו.
ארון- דאל מוציא בקבוקון קטן ולוגם ממנו שוב לאחר השתעלות קשה, הוא נשען על מקלו ואז מביט במעלה הבתרים הטרושים..
השבמחק"איזה מין דבר זה לברוא אלה דוקרני הרים איומים!" רוטן ארון-דאל, ונאנח, משתעל מעט שוב.
"אז מה תאמרו בני-אומץ שכמוכם? לאן פניכם הולכות?"
"אנחנו צריכים ללכת לחפש את התיבה" אומר רורק בהחלטיות, "טארו יכול לחכות עוד קצת"
השבמחק"אני מסכים, הבטחה היא הבטחה." אומר שיימוס ומותח את ידיו ורגליו, מתכונן ליציאה.
השבמחק"אתה יודע אולי באיזה כיוון המאורות שלהם אדוני?" הוסיף נורטון והתחיל להתארגן ליציאה
השבמחקOUT
השבמחקמצטער שמוצ"ש לא היה משחק, חזרתי הביתה משבת אצל חבר רק ב11:00..
IN
"המ.. " הרהר רגע בן-השמש. "לפי זיכרוני מימי לימודיי, גונבי-צל הם קשורים ברוחם לזאבים, כך שכמוהם מן הסתם מאורותיהם ישבו בנקיקי סלע, או חפורים תחת סלעים גדולים, בגבוה אני משער, אולי עוד קצת במעלה ההרים הארורים הללו.." סיים ארון-דאל ברטינה, מתחיל לעלות בסלעים כלפי מעלה. "אם היה לנו בן-אדמה זה היה עוזר.." אמר קצת בשקט.. ואז הוסיף "בן-אדמה שמבין מדעתו כמובן, כזה שכבר יכולות הם עניין של מה בכך בשבילו." הוסיף בעקיצה. "יש להם יכולות מופלאות לעקשנים האלה, במיוחד לדעת מה נע ומתהלך ומתחפר באדמה שסביבם..."
החבורה החלה לטפס במעלה הסלעים, השמש שמעליהם, השמיים הפתוחים והרוח הקרירה של ההרים הפיחו מעט חיים בחבורה המתאוששת, מבקשים אחר התיבה החטופה של 'אדון פטישי הכסף'....
"כל כך הרבה זמן לא יצא לי לטפס" אומר רורק בשמחה, נזכר בילדותו כשטיפס על ההרים הדרומיים המפלצתיים, יחד עם חברו בנפש. "חכו ותראו מה אני אעשה להם, מעיל הפרווה שלי יהיה גדול וחמים כמו שלא נראה מעיל מעולם!!" רורק אומר בהתלהבות בעודו מטפס בקלילות כאייל על ההר.
השבמחקנורטון שהיה רגיל לטיפוס בזכות תקופת שיהותו אצל נזירי ההרים, טיפס על ההר במחשבות והרהורים על הלילה הקודם ומנסה לחשוב איך מפעילים את היכולת שלו. "תגיד, איך אני מפעיל את היכולת למקרה הצורך?"
השבמחקארון-דאך התנשף מעט בטיפוס, עולה לצידו של נורטון, שומע שאלתו.. לאחר שתיקה קצרה השיב.
השבמחק"אם הייתה מוכן לכופף גאוותך היה יותר פשוט.." אמר בתוכחה. "כי כשהחותמות מוטבעות בחפצים יש שני בעיות עיקריות. האחת היא שיכול בן-רשע מטונף לנתץ או לגנוב מטך, ואז נשארת ללא כלום בידך, וב-החושך השיג לידיו חותם שהוא יכול לנצלו לרעה."
ארון-דאל הביט בנורטון בחצי נזיפה, מראה את הסכנה הכללית שבני השושלות עומדים מולה. אז המשיך.
"העניין השני הוא שהשליטה והעוצמה קטנים יותר, כי היכולת של חפץ להעביר בתוכו עוצמות כאלה, הטמונים בחותמות, הם הרבה יותר ירודות מיכולתו של האדם.. אך זה כמובן תלוי באדם.. וכאן זה יכול להיות יתרון לאנשים מסויימים.
כי החפץ יכול להיות בשימוש על-ידי כל אדם כמעט. בלי קשר להתעוררות שלו או לפיתוח היכולות שלו.. וגם בלי קשר לשושלת שלו.
אבל אם באמת תרצה לפתח את היכולות ולשמור על החותם בצורה קצת יותר ראויה.. תצתרך להטמין אותו בליבך.."
הוא הביט בנורטון וחייך.
"אבל לא עכשיו, לעת עתה פשוט אחוז במקל- כי מגע הוא הכרחי להפעלת היכולת ופשוט התרכז ביכולת, באופי שלה, במהות שלה, ברצון שלך להתחבר ליכולת הזו, במטרה למענה אתה בכלל משתמש בזו היכולת. ואז זה אמור לעבוד- אתה הרי בן-זאב! אמור להיות פשוט עבורך להתקשר ברוחך ליכולת הזו.."
ארון-דאל סיים את הסברו ופלט שיעול יבש, מנגב את פיו במטפחת עדינה, נשען רגע קט למנוחה על מקלו, מביט בשמש החמה, וממשיך לטפס, נעזר במקלו בין הסלעים הגדולים.
"תודה אדוני, אשתדל לזכור זאת בשעת צרה. אל תדאג במהלך טיולי בעולם נקשרתי מאוד למקל זה, מלבד אולי התגים ולמדתי לכבד אותו ככיבוד אדם ונשק ולא כמו שאנשים קוראים לעצמם לוחמים חזקים וחסונים כי הם בלי כבוד לנשק... אגב כבוד לנשק עוזר מאות גם בקרב לדוגמה הרבה יותר קשה לפרוק אותך והרבה יותר קל לך לפרוק
השבמחקOUT
סליחה על החפירה חחח
ארון-דאל שמע את נורטון וצחק בחביבות.. "יפה יפה בן-אור אמיץ שכמוך, אבל עד עכשיו התעסקת עם בני-אדם.. שדים זה סיפור מעידן אחר." אמר וקרץ.ואז פנה פתאום אל השמיים.
השבמחק"בני שדים ארורים!" קרא לשמיים בהתגרות "עם אומץ שכזה הפוסע על האדמה תם זמנכם! אתם שומעים שדים בני-אופל!!" ארון-דאל סיים את קריאתו וצחק בשנית, ונראה כי רוח נעורים הופחה בליבו, מקפץ על הסלעים, מנסה להשיג את רורק.